כניעה מבישה

המאמר פורסם לראשונה בעיתון מקור ראשון

חזרתה הכמעט כפויה של ישראל למשא ומתן עם הפלשתינים מהווה ראיה לשבר העמוק במדיניות החוץ של ישראל. שוב פעם מובלת המדינה תחת איומים ממשיים אל שולחן הדיונים כדי לקיים שיחות על חלקי מולדת כשהצד הפלשתיני לא מוותר אף ויתור ממשי בנוגע לעמדותיו ואף לא מוותר למעשה על שאיפתו ארוכת הטווח לחיסולה של ישראל תוך פרויקט זכות השיבה ואי ההכרה ביהדותה של מדינת ישראל.

מעבר לנקודה זו קשה שלא לראות כי הממשל האמריקני קיבל כמעט בגלוי את העמדה המדינית של אבו מאזן הרואה בגבולות

מלחמת ששת הימים את הבסיס הראשוני לכל דיון על הסכם כזה או אחר עם הפלשתינים. כלומר באופן ממשי מדיניות החוץ הישראלית של ממשלת נתניהו אפרה לאיחוד האירופי, לארה"ב ובעצם לכל העולם לקבל באופן כמעט מוחלט את תביעות המקסימום של הפלשתינים כנקודת ההתחלה של כל מו"מ מדיני כשבעתיד עוד נידרש לויתורים כואבים נוספים ואולי אף לחזור לקווי גבולות החלוקה של מלחמת השחרור.

יש שיטענו כי ראש הממשלה נכנס אל המצר הזה עקב שאיפתו להשיג אישור אמריקני לתקוף את פרויקט הגרעין האיראני. מדובר לכאורה בטענה כבדת משקל ביותר שהרי מלחמה גרעינית תפגע קשות באוכלוסיית ישראל. אלא שההתניה האמריקנית הזו היא פעולה לא מוסרית שקושרת שני תחומים שאין ביניהם שום קשר. הדבר משול לסירוב אמריקני להילחם באיום קיומי על העולם כגון האיום שהיווה שעתו אדולף היטלר כיוון שבריטניה או רוסיה לא מסכימות לנהל דיאלוג מדיני על השליטה בהודו או ברפובליקות האסיאתיות של ברה"מ לשעבר. חמור מכך עצירת פעולה ישראלית כנגד טהרן משולה מבחינה רבה כהשלמה עם רצונם של מנהיגי איראן להשמיד את ה'יישות הציונית' קרי את שרידי העם היהודי ששבו לארצם. קביעה חריפה זו חייבת היתה להיות מוסברת למחלקת המדינה ולממשל האמריקני כולו שמנהל מדיניות מפוכחת מבחינתו אבל חסרת כל בסיס מוסרי ממשי במישור הקיומי העמוק ביותר. חמור מכך ממשל שזו העמדה הבסיסית שלו אינו יכול להיחשב מבחינת ישראל למתווך הוגן שיכול לתווך בינינו לבין הפלשתינים.

אלא שלמרבה הצער במקום להילחם על כבודה ועל זכותה המוסרית להתקיים בארצה מגמגמת ישראל שוב פעם ונכנסת לתהליך מדיני הרסני שפרותיו היחידים הם שחרור רוצחים עם דם על הידיים וויתור על חלקי מולדת היסטוריים עוד לפני עצם השיחות עצמם עם שליחיו של אבו מאזן.

הכניעה המבישה הזו מעלה במילא את השאלה מדוע ממשלת נתניהו מתאמצת לבדל את עצמה מהשמאל הישראלי ואף מהמפלגות הערביות בכנסת. שהרי היא בפועל מממשת את המדיניות שלהם בהצלחה רבה מזו שהם היו עושות כשבדרך היא מרסקת לחלוטין את שרידי המחנה הלאומי במדינת ישראל.